<h1>ארחות חיים הלכ' מגלה ופורים סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואע"פי שאמרו י"ט לא קבלו עלייהו כלומר עשיית מלאכה מפני שהיו רובם עניים מפני הגלות והיתה גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה מ"מ אחר כן נתקבל כמנהג ומנדין כל העושה מלאכה בפורים ואין לזלזל על המנהג כיון שפשט איסורו על כל ישראל. אמנם בנין של שמחה כגון לבנות בית חתנות לבנו ונטיעה של שמחה כגון הנוטע אבורנקי של מלכים וכן מלאכת מצוה שריא כגון כתיבה של מצוה והרמב"ם ז"ל כתב כל העושה בו מלאכ' אינו רוא' סימן ברכה לעולם ומותר לכתוב פסקי הלכו' ופשטי המקראות שאדם שמח בהן דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואגרות של שאלת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שאין צריך עיון גדול נראה שמותר והירושלמי מוכיח שמותר לעשות מלאכה מדאמרינן היה כותבה דורשה ומגיהה וזה נוכל לדחות שזה אפשר לומר שעת הדחק היה שלא היה להם מגלה אחרת לקרות עד שיכתבנה ואם תאמר הרי יש לו זאת שמעתיק ממנה נ"ל שהיא שאולה ממי שרוצה אליו להעתיקה ואינו מניחה להם לקרו' ונ"ל שאין אסור המלאכה אלא לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד ומ"מ ראוי לשמוח בהן שמחה יתירה לתת שבח והודאה לשם יתברך על הנס הגדול.
<h2>דף ו:</h2>
ובשנה מעוברת שאין קורין המגלה אלא באדר שני הימים האלו אסורין אף באדר ראשון בהספד ובתעני' שאין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים.
